<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ח—רכ"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים כדתניא בת"כ (פרק א' ה"א) וזאת תהיה טומאתו בזובו בזובו תלויה ואינה תלויה בימים, אבל הזבה תלויה בימים שנ' (ויקרא ט"ו כ"ה) כי יזוב זוב דמה ימים רבים, ימים שנים רבים שלש לפיכך ראה הזב שלש ראיות בין ביום אחד בין בשלשה ימים הרי זה זב גמור לקרבן (ב"ק כ"ד א' ורש"י). ובלבד שלא יהא הפסק בין ראייה לראייה יום גמור כגון שראה ראייה ראשונה בשבת וראייה שניה בשני בשבת אין מצטרפין (ע"פ רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ב ה"ח). תניא בת"כ (שם ה"ג) בזובו זובו מזובו מלמד שהזב מטמא בשלש ראיות אין לי אלא גדולות קטנות מניין ת"ל תהיה אפילו כל שהוא, החתים אפילו כל שהו, בשרו אפילו כל שהו למה נאמרו קטנות וגדולות ליתן שיעור לגדולות שאם ראה ראייה אחת מרובה כשלש שהן כדי שתי טבילות ושתי סיפוגים הרי זה זב גמור לקרבן. ראה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הרי אלו שתי ראיות שהימים מחלקין הראייה לפיכך שנינו בפ"ק דמסכת זבים (מ"ו) אם ראה ראייה אחת בין השמשות הרי זה ספק לטומאה כדמפרש במסכת שבת (ל"ד ב') שבין השמשות ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ספק יש בו מן היום ומן הלילה.
